<h1>ספר השולחן הלכ' תפילה שער שישי</h1>
<h2>דף כח:</h2>
בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל, וכן בראשי חדשים שאין קריאת ההלל אלא מנהג, כתב רבינו שלמה ז"ל, שאין מברכין עליו אפילו בצבור לא בתחלה ולא בסוף שאין מברכין על המנהג, כמו שאמרו [סוכה מ"ד ע"ב] בערבה רבי אלעזר ברבי צדוק חביט חביט ולא בריך, קסבר מנהג נביאים הוא. למדנו שאין מברכין על המנהג. וכן כתב הרמב"ם ז"ל. אבל רבינו יעקב ז"ל כתב שהצבור קורין בדלוג, ומברכין עליו לקרוא את ההלל, ולאחריו יהללוך במקום שנהגו לברך אחריו, אע"פ שהוא מנהג, שהרי שני ימים טובים של גלויות, שאמרו בתחלת ביצה [ד' ע"ב] הזהרו בהן מנהג אבותיכם בידכם, ומברכין ומקדשין על מנהג אבות, וכן על הלל דמנהג אבות הוא, אבל ערבה שאינה אלא מנהג נביאים ובטלטולא בעלמא סגי לא מברכינן. עוד יש לנו לומר שאינו דומה מנהג הלל למנהג ערבה, כי בערבה מנהג נביאים הוא שנהגו לעצמן, ולא קבעו הענין במנהג, והעם נהגו אחריהן מעצמן ועשו כמותן, לפיכך אין מברכין עליה. אבל הלל מנהג קבוע היה, שקבלוהו עליהם הצבור, ולפיכך מברכין עליו בצבור. ורבינו האיי גאון ז"ל כן כתב בתשובה, אחד עשר יום אפילו היחיד בינו לבין עצמו גומר בהן את ההלל, ומברך לגמור כצבור, ומברך יהללוך במקום שנהגו, וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל, הצבור קורין ומברכין לקרוא את ההלל, אבל יחיד אינו קורא כלל. כדאמרינן, תנא יחיד לא יתחיל, ואם התחיל וברך לקרא את ההלל ונזכר שטעה קורא שלא יוציא שם שמים לבטלה, עד כאן דבריו ז"ל. וכן המנהג לברך עליו בצבור, ואמרו בתלמוד ירושלמי [מע"ש פ"ה ה"ב, פאה פ"ז ה"ה] אם ראית הלכה רופפת (בידן) [בבית דין] צא וראה היאך הצבור נוהגין.
בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג ואינה מצוה. והמנהג [ה]זה בצבור, לפיכך קורין בדלוג. ויחיד לא יקרא כלל ואפילו בדלוג, ואם התחיל יגמור בדלוג, ולא יברך אחריו. אמרו בגמרא [תענית כ"ח ע"ב] תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר. וכן דעת רבינו האיי גאון ז"ל. וכן כתב הרמב"ם ז"ל שאין יחיד קורא הלל בראש חדש כלל. אבל רבינו חננאל ז"ל כתב, במקום שנהגו לקרות את ההלל בראש [חדש], לא שנא בין רבים ליחיד, דמאחר שהוא מנהג מה לי יחיד מה לי רבים. צא ולמד מערבה שהיא מנהג, ויחיד חייב בה. וכן פסק בעל הלכות ז"ל.
וכיצד מדלגין, מתחילין מתחילת ההלל עד חלמיש למעינו מים, ומדלג ואומר ה' זכרנו יברך עד הללויה ומדלג, ואומר מה אשיב לי"י עד סוף ההלל. ויש מדלגין דלוג אחר. וימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, פוסק בין פרק לפרק ושואל בשלום מי שהוא חייב בכבודו, ואין צריך לומר שפוסק למי שמתירא ממנו, ומשיב שלום לכל אדם. אבל באמצע הפרק לא יפסיק כי אם למי שמתירא ממנו, ששואל בשלומו, ומשיב שלום למי שחייב בכבודו כדרך שהוא עושה בק"ש. ובהלכות קריאת שמע בשער השני הארכתי בענין זה יותר בג"ה.
